לא נגרם נזק ולא נפגע איש” – העיוות של הפסקת האש המדומה כאשר שוגרו 367 הפצצות לעברה של ישראל בזמן ה”רגיעה“
▪ ▪ ▪
יום שישי הקרוב, ה-19 בדצמבר, הינו היום האחרון להפסקת האש בין ישראל לחמאס. זו הפסקת האש השנייה בשנתיים האחרונות בין החמאס לבין ישראל. הפסקת האש הזו החלה ב-19 ליוני 2008.
לפי דובר צה”ל, כ-367 מיני טילים שוגרו מעזה לעבר ישראל – יותר מאשר בהפסקת האש הראשונה שהתחילה ב-26/11/06 ונמשכה עד ל-15/5/2007, שבה נורו “רק” 315 טילים לעבר ישראל.
בחצי שנה האחרונה, בזמן תקופת “הפסקת האש”, הצליח החמאס לשקם את בסיסיו הצבאיים וארגוני הטרור העבירו בקיץ האחרון הכשרה צבאית לנשים, בני נוער ואף ילדים. כמו-כן, תעשיית המנהרות המשגשגת ברצועת עזה מונה לפי מקורות אחדים בין 400-600 מנהרות מתחת לציר פלדלפי.
קו הגבול בין עזה למצרים זה משמש בין השאר להברחת אמצעי לחימה, תחמושת וחלקי טילים המגיעים מאירן. פעילי טרור מוברחים דרך המנהרות כשהיקף שוק ההברחות עומד על בין 30 מיליון ל-50 מיליון דולר בחודש, וזה עוד לפני סכומי העתק שישראל העבירה בחודשים האחרונים לעזה, ב-9 לדצמבר 100 מיליון שקלים ובאוגוסט האחרון 72 מיליוני שקלים.
בזמן שישראל מעוניינת ברגיעה, אירן נמצאת בחצר האחורית של שדרות. הנגב המערבי הינו האזור היחיד בעולם המערבי כיום, בו מתבצע ירי טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית. 97% מן הטילים, משוגרים מתוך האוכלוסיה האזרחית בעזה, לפי דברי מפקד חיל האוויר.
מציאות זו נהייתה לגיטימית.
פעמים מעטות דיברו על מקרי הטילים לעבר ישראל בתקשורת הבינלאומית, ובכל זאת, איך ניתן לצפות מהתקשורת הבינלאומית לסקר אובייקטיבית את הסכסוך, אם רשות השידור מראה את הסיקור התקשורתי על נפילת טיל בשדרות, בכמה שניות בנוסח: “לא נגרם נזק, ללא נפגעים, שני נפגעי חרדה פונו מהמקום.. ולפריימריז…”.
האם ניתן להבין את המושג: נפגעי חרדה? טראומה? פחד? בכך שאנו שומעים ברדיו, צופים בטלוויזיה, קוראים בעיתון? או כפי שגב’ שולה ששון, אמא לחמישה משדרות, מתארת: “האם 5 שניות רייטינג ברדיו שעדכן על נפגעת חרדה, יכול להמחיש את ששת הימים שאושפזתי בבית חולים ברזילאי באשקלון בטיפול נמרץ, בחשש לנזק מוחי מהטראומה?”
האם ניתן להבין את הנתונים הסטטיסטיים של נט”ל כאשר 70%-94% מילדים בשדרות סובלים מתסמינים של פוסט טראומה? כמה עשרות שנים ייקח כדי לשקם את הדור הבא של הישראלים בשדרות, ובתיאורה של זיווה דהן, אמא לארבעה: “אנחנו ההורים בקושי קולטים מה קורה, הילדים שלי שנולדו לתוך המציאות ה’צבע האדום’
מתחילים להבין, אבל אלה שיחטפו אותה בגדול הם הנכדים”…
ישנם החכמים, כמו מר עוזי דיין בכנס פאנל שיזם מרכז התקשורת שדרות, הנערך באונ’ בן-גוריון שיגידו: “הקסאמים הם לא איום קיומי של מדינת ישראל… ובזמן שלי, לא היה דבר כזה נפגעי חרדה…”
האם יש עוד מדינה מערבית דמוקרטית בעולם שהייתה מרשה למציאות שלירי קסאם להתרחש בשטחה הריבוני?
ישנה מציאות טילים שהתקבלה על הדעת… ישלגיטימציה לטרור, כבר שמונה שנים.
כאשר הסיקור התקשורתי הישראלי אינו יודעלתת פרצוף אנושי לכל קסאם ולהמחיש את מושג 15 השניות ומשחק הרולטה הרוסית ונסמך רקעל רייטינג, וכשהתמונה המוקרנת היא רק של חמש שניות לתיאור פיגועים כל כך דרמטייםובעלי השלכות לעתיד, איך ניתן לצפות ממקבלי ההחלטות לקבל החלטותגורליות?
