ב-16 למרץ השתתפתי באירוע של אוניברסיטת דה-פול שסייעתי לארגן אותו ושהיה אמור להביא להבנה טובה יותר של מלחמת ישראל בחמאס בעזה. המטרה של הארגונים StandWithUs, הילל והמחלקה למדע המדינה, נותני החסות של ערב זה, הייתה ברורה: לאחר שבועות של אירועים מטעם הסטודנטים למען צדק בפלסטין (SLP) שמלאו ברטוריקה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית וכותרות כמו “עזה תחת אש”, הצד הישראלי של הסיפור צריך היה עדיין להישמע. הארגון StandWithUs הביא את יעקב שרייבמן ממרכז התקשורת של שדרות ((Sderot Media Center, לתת עדות אישית ואנושית על השפעת התקפות הטילים המתמשכות על חיי היומיום של גברים, נשים וילדים ישראלים שחיים בשדרות. התקווה הייתה להראות שישראלים סובלים גם כן מהקונפליקט ולאמץ דיאלוג הגיוני יותר. במקום זה, הזכות לחופש הביטוי נופצה.
מרגע שהחל התכנון, ה-SLP פעלו לטרפד את התוכנית ולחבל במטרתה. ה- SLP טענו שטילי הקסאם אינם מזיקים ממש כמו צעצועים או נפצי רעש. ה- SLP תקפו את עמוד האירוע בפייסבוק עם התקפות אנטי-ישראליות ואנטישמיות חריפות כמו:
“באמת, המשיכו להתלונן ולייבב על אנשים שמבצעים רצח-עם נגד [ה] שיגור של טילים מעטים! באמת ירדתם לגזענות פסיכוטית ופשיסטית, ללא יכולת להתחרט על הטבח במאות גברים, נשים, ילדים, תינוקות וזקנים פלסטינים, שרבים מהם נשרפו מפצצות זרחן לבן. הקבוצה שלכם(Sderot Media Center) היא בדיחה, נציגת מדינה מושחתת וקולוניאליסטית. תישרפו בגיהינום עבור מה שישראל האהובה שלכם עשתה לאנשים המסכנים של עזה”.
ה- SLP גם הפיצו מכתב שמגנה את האירוע. הוא היה חתום על ידי ארגונים אחדים בקמפוס, כולל College Democrats ואמנסטי הבינלאומית. למרבה הבושה, אחדים מהחותמים הודו שהם מעולם לא קראו את המכתב, ולא היה להם מושג איפה נמצאת שדרות. ה- SLP עוות את העובדות, כך שהותיר בהם רושם ששדרות היא עיר בעזה, ושהישראלים היו אלה ששיגרו 10,000 טילים על אזרחים במהלך שמונה השנים האחרונות.
לאחר שבועות של קונפליקט שחוללו ה- SLP האירוע התקיים. כשהגענו, למעלה מעשרה אנשים החזיקו שלטים שלעגו למשבר בשדרות, הכחישו את העובדה שהקסאמים מסוכנים וטענו שמגיע לתושבי שדרות לחיות עם הטרור בגלל ה”כיבוש” הישראלי.
האירוע התחיל עם עשרות מעטות של אנשים, אך בסוף, חברי SLP ואוהדיהם הרחיבו את המספר למאה. הם צחקו ולעגו לסצנות בהן קסאמים התרסקו לתוך גני משחקים כשילדי הגן נמלטים על נפשם. מחפיר עוד יותר, הם תקפו את הדובר, צרחו אישומים בפשעי מלחמה ופיזרו קללות בערבית ובאנגלית וצעקו על הדובר כל פעם שהוא ניסה לענות על שאלותיהם שמחוץ לנושא. חבר SLP אחד צעק, “אם חמאס לא אמור לשגר טילים על שדרות, אז לאן עליו לשגר אותם?” מובן שלא הוא ולא חבריו שקלו אפשרות שחמאס יפסיק את האלימות.
כשההמון הזועם החל לזמר לטובת עוד טרור נגד תושבי שדרות, הדובר וצוות הילל נזקקו לליווי של אבטחה החוצה.
הסטודנטים האנטי-ישראלים טענו שהם בעד שלום ובעד זכויות אדם, אך הם חשפו את העובדה שהם בדיוק ההיפך. הם לא רצו לשמוע ולא רצו שאחרים ישמעו צד אחר של הסיפור. והם הראו שאין בהם אמפטיה לישראלים שסובלים מהתקפות טילים מתמידות. הסיפור של שדרות לא יכול היה להימסר בדה-פול. חופש הביטוי מת בדה-פול ב-16 למרץ 2009.
