ההצגה ‘נוער שדרת הקסאם’ נכתבה מתוך חוויות וסיפורים שעלו במהלך המפגשים. הבלוג לוקח אתכם להצצה אישית בעולמן הפנימי של הבנות, של הספורים והחוויות. הפרויקט נמצא בעיצומן של חזרות וזקוק לסיוע כספי בכדי שהבנות תוכלנה לספר את סיפור חייהן.
מעט על הסיפור…
ההצגה מספרת את סיפורה של נערה מתבגרת,שיר, את סיפור משפחתה החיה תחת איום מתמיד. אמא החיה על כדורי הרגעה ואבא עם קונפליקטים בתחום עבודתו כנהג אוטובוס.שיר נערה דומיננטית ושאפתנית המרבה להתנדב במד”א וחברה לתיכון שניר לא מרוצה מעצם העובדה שחברתו הפכה להיות בוגרת מידי. באחת הסצנות מבקש מנהלת התיכון בו שיר לומדת להיערך לקראת ביקור דיפלומטים בהצגת מציאות שדרות. כיתתה מעלה רעיון מקורי וייחודי: לצלם את מציאות חייהם. ההצגה עולה שלב ברגע בו מתקבלת קריאה במד”א על נפילת קסאם אותו מתעדות חברותיה לכתה. שיר יחד עם צוות חובשים יוצאת לזירת האירוע. שם נגלה לעיניה מחזה נורא – שניר חברה שרוע על הכביש במצב אנוש.
ההצגה עוסקת בהומור שחור, בכאב, בקונפליקטים, בהתמודדות יום יומית ובצחוק מתגלגל
הבנות המציגות הן אלה שהביאו את הרעיונות להצגה ואת הסיפורים במהלך המפגשים.
אני כתושבת שדרות שגדלה במציאות חיי הטרור בחרתי גם להביא סיפור אישי, על אחי הקטן.
במונולוג האישי של שיר, לאחר פציעתו של שניר היא מספרת על אחיה הקטן, יותם. יותם הוא בעצם אחי הקטן, הזיכרון שלה, הוא הזיכרון שלי: אחי דוד, בן ה6 נולד לתוך מציאות הקסאם. אין הוא מכיר מציאות אחרת. בזמן ההסלמה בשנה שעברה יצאנו יחד לחופשה משפחתית בירושלים. שם הוא החל לשחק ולאחר כמה דקות הוא ניגש לאימי בעיניים מופתעות ושאל: ‘אמא, מתי יהיה צבע אדום? אני מחכה ואין צבע אדום?’. בדיוק כמו שיותם, אח של שיר אמר לה. לי אישית היה קשה לשמוע ולהרגיש שהוא לא יודע שקט מהו.
סיפור נוסף המופיע בהצגה מתארת ליאורה המשחקת את תפקיד האב, את הרגעים בהצגה בהם שיר דופקת בחוזקה על דלת בזמן ה’צבע האדום’ מתוך חייה האישיים: ‘הייתי בבית לבד ולא היה לי מפתח. הייתה התראה ורעדתי מפחד. לא היה לי מרחב מוגן. התקשרתי לאמא והתחלתי לבכות. היא הגיע כעבור דקות אחדות’.
את הצחוק והתסכול גם יחד בחרה רותם לשתף מחייה האישיים: ” אני משמשת בהרבה צחוק סביב הנושא הביטחוני, הרבה פעמים כשיש צבע אדום אנחנו חוזרות אחרי ההתרעה ומתחילות לצחוק זה מבריח את הפחד”. אסתר מסכמת את דמותה של שיר, היא מרגישה בדיוק כמוה: ” אני לא כל כך מתרגשת מהקסאמים, נפל ליד הבית כמה פעמים, מתרגלים לזה, חיים עם זה”.
יש מספר בנות שמעבר למפגשים נעזרו גם באנשי מקצוע נוספים בכדי להתגבר על הקושי ולהתמודד טוב יותר. גם בהצגה בחרתי בסצנה המתארת טיפול בה מגיעה פסיכולוגית בכדי לעבד את הקושי עם משפחתה של שיר.
הצגת התיאטרון ‘נוער שדרת הקסאם’ תחל את הופעותיה לקראת חודש אוגוסט בסבב הופעות בכל הארץ. ההצגה תוצע ליועצים, רכזים חברתיים במשרד החינוך ואנשי טיפול. כמו”כ ההצגה תוצע לבתי ספר תיכוניים ולמתנסי”ם ברחבי הארץ. פרויקט התיאטרון ביוזמתו של מרכז תקשורת חברתית שדרות החל בתהליך טיפולי קבוצתי עם הפסיכולוגית דבי גרוס ובשלב זה אנו עוסקים בגיוס תקציב וסיוע כספי בכדי להמשיך ולהריץ את ההצגה.ההצגה עד כה סייעה רבות לבנות בהתפתחות האישית והיוותה עבורן קבוצת תמיכה וסיוע נפשי רב. כפי שסיכם מנהלת קריית החינוך רב אלי אדרי:”בהצגה בה חושפים רגשות חבויים בפומבי במקום להדחיק בבטן. העובדה בה תלמיד נחשף בפני קהל, מסייעת לו להתמודד. בייחוד כשמקבלים פידבק – זה מוביל לריפוי עצמי. אני מברך על פרויקט ועל היוזמה של מרכז תקשורת חברתית’.
