שבוע שעבר עברנו לשלב השני בפרויקט התיאטרון הקהילתי, שלב ההתנסות במשחק. אז החלו הבנות בחימום בדרמה שהועבר ע”י הש”שיניות דנה ושרי מעמותת איילים שגרות כיום במושב יכיני הסמוך לשדרות. השבוע החלו הבנות, 26 במספר לתרגם את המציאות הביטחונית למשחק של ממש. הבנות הגיעו בשעה הקבועה אל חדר שלווה שבתיכון ה’מקיף הדתי’. בתחילה הן נדרשו לבחור חפץ מסוים שהיה מונח על השולחן ועליו לספר סיפור המציג להם את המצאות הביטחונית. בין החפצים המונחים היה קסאם שהכינו שני אחים מתקופת מבצע ‘עופרת יצוקה’, מפתחות, כובע, ספר טלפונים, טיפקס, בד אדום, פטיש ועוד.
וידאו: אלירן חן
נדהמתי לראות את הסיפורים הרבים שעלו על הרקע הביטחוני. את הסבב פתחה רעיה, בת 15 מהמקיף הדתי. רעיה בחרה את הפטיש ואת הבד האדום. היא עטפה אותו לראשה בצורת כאפייה ואחזה בפטיש, ביקשתי ממנה שתשתף את הקבוצה מדוע בחרה בחפצים אלו והיא החלה בסיפורה: באחד הפעמים כשחזרתי הבייתה ראיתי ערבי עובד אצלנו בשכונה. הרגשתי שנאה איומה אליו, רציתי להרוג אותו.’ שאלתי את רעיה מדוע? וזאת לאחר תחקיר שערכתי בביתה בו נחשף סיפור כואב ועצוב. רעיה היא בת למשפחה של עולים חדשים שעלו לארץ כשרעיה נולדה. יחד עם הדודים הם בנו משפחה מורחבת לתפארת בעיר שדרות. לפני כשנתיים נירצח דודה של רעיה בפיגוע ירי שהיה במסוף קרני. מאז משפחתה מטפלת באשתו של הדוד ובילדיו. רעיה בחרה להציג את הסיפור הזה לכלל הקבוצה ובכך לפרוק את ההתמודדות הקשה עם הטרור. סיפור נוסף, שיתפה אותנו ליאורה, בת 15 מאולפנת אמי”ת. ליאורה בחרה ‘מפתחות’. ‘באחד הימים הגעתי הביתה בלי מפתחות, אמא שלי הייתה צריכה להגיע הביתה מוקדם. כשהגעתי לפתח הבית החלה אזעקת ‘צבע אדום’ לפעול. השתתקתי ולאחר מכן התחלתי לבכות. זה היה הרגשת חוסר אונים ופחד משתק. הרגשתי נורא. אמא שלי הגיעה לאחר מספר דקות, התפקרתי עליה’.
צילום:חמוטל בן שיטרית
מקרה נוסף ומצמרר שעלה היה שטל בחרה בעיתון אבל החליטה להפוך אותו למחברת. טל בת 15 מאולפנת אמי”ת נפגשה עם הטרור בפגיעה קשה של שני ידידים טובים מקסאם לפני כשלוש שנים. שני חבריה היו בדרכם ללמוד למבחן כשאזעקת ‘צבע אדום’ נשמעה. הם היו בדרך לחבר נוסף ולא הספיקו להגיע למיגונית. שניהם נפגעו קשה מאוד ועברו שיקום ארוך. לסיפור זה הצטרפו מספר בנות נוספות ששיתפו את הקבוצה בחוויות של אותם רגעים בהם נודע להן על פציעתן של שני הנערים המוכרים. כל בת בקבוצה החלה לשתף עד כמה הקשר בינה לבין הנערים היה עמוק ואיך המיציאות הביטחונית גזלה את תמימות גיל ההתבגרות. דנה הש”שינית בחרה גם היא לשתף את הקבוצה ובחרה בעיתון, דנה גרה בצפון הארץ במושב עמוקה. דנה הכירה את שדרות מתוך התקשורת הישראלית ומתוך העיתונות. כיום היא מתנדבת בשדרות ומכירה את המציאות בצורה קשה שאי אפשר לתאר במילים…. עדן חתמה את המשימה הראשונה. היא בחרה בדגל ארה”ב. עדן חוותה סיפרים קשים טראומאטיים סביב הקסאמים. גיסה נפצע אנוש כשנשרף מקסאם בזמן נפילה. במקרה קרה כשאזעקת צבע אדום החלה לפעול.הוא רץ לממ”ד אך חשש לחיי ביתו בת החצי שנה שהחשב שהייתה בחדר שלה. הקסאם נפל בתוך החדר ויצר אש להבות ששרפו אותו ופצעו אותו אנושות. למזלו, הבת הקטנה הייתה בידי אימה שרצה איתה למרחב מוגן. הוא עבר שיקום ארוך וכיום הוא מתמודד עם טראומה פשית קשה מאוד. הבחירה של עדן בדגל הייתה הסיוע שקיבלה המשפחה באותה תקופה קשה. עד כאן הייתה המשימה הראשונה…
צילום:חמוטל בן שיטרית
משימה נוספת שהייתה בפגישה זו היא בחירת סיפור מבין הסיפורים שעלו ולהציג אותם בפני הקבוצה. את האביזרים השונים הכנתי מבעוד מועד, בדים צבעוניים ואביזרי משחק כדי לאפשר לבנות להתחפש ולהרגיש את הסיפור. רעיה, אורטל ורותם בחרו להציג את הסיפור של רעיה. הצגה נוספת בקבוצת המקיף הדתי הייתה של עדן, סיון וסבטה הציגו את החוויה של תלמידות המתמודדות עם אזעקה בדרך חזרה מביה”ס לבית. בנות האולפנית בחרו להציג זוג זקנות בדרך לשוק. הן התלבשו כקשישות עם סלים, חיקו את המבטא הכבד הטיפוסי של קשישות שדרות, סצנה מצוינת שתסייע בעתיד בכתיבת המחזה. מפאת חוסר הזמן נאלצו לסיים לפני שכל הקבוצות הציגו את החוויות, בעז”ה בפסח ניצור מפגש גיבושי נוסף ולאחר פסח נתחיל בחזרות להצגה. הרגשתי סיפוק רב לאחר מפגש זה. הסיפורים החלו לצוף ולעלות מעל פני השטח בצורה טובה מעל המצופה. הבנות שיתפו ופעולה וניכר שיש קבוצה מצויינת שתמלא את תפקיד ההסברה כמו שאף אחד אחר לא הצליח.
