מנהל ‘שדרות – מרכז תקשורת חברתית’ מתאר את חורבן המרכז ההידרותרפי במכללת ספיר אשר שימש ילדים, נכים ובעלי צרכים מיוחדים אחרים הלם מעורב בנס
מאז סיום מבצע “עופרת יצוקה ” נורו מעזה קרוב ל-400 טילים ונראה שאנו קרובים להסלמה נוספת, כשבסוף השבוע האחרון התפוצצו שני טילים, שרק במזל גדול, לא גרמו לאבדות בנפש.
לאחר שביום שישי (30.7.10) נורה טיל גראד מתוצרת אירנית, גרם נזק לשכונת מגורים באשקלון והשאיר את אזור עוטף עזה בכוננות – בשבת (31.7.10), בשעה 21:41, פגעה רקטת קסאם משופרת במרכז ההידרותרפי במכללת ספיר וגרמה לפגיעה נרחבת במקום.
אל המרכז ההידרותרפי בשער הנגב מגיעים מטופלים מכל רחבי הארץ. המוסד הוא מרכז שיקומי המספק סיוע לאוכלוסיה הזקוקה לטיפול, כמו ילדים בעלי צרכים מיוחדים, נכים, וכן הלאה.
בשבת, מספר חדרים במבנה נהרסו כליל. בבוקרו של יום ראשון הגעתי לאזור הפגיעה במרכז ההידרותרפי. ראיתי את עובדי המרכז מביטים על ההרס הרב, כשהם בהלם מוחלט.
ראיתי את אחת העובדות, שהמשרד שלה נהרס לחלוטין, מביטה על ההריסות ולא מאמינה. היא נכנסה לחדר והרימה מבין ההריסות תמונה מלאת-אבק של שני ילדיה הקטנים שהייתה תלויה על הקיר עד לרגע הפגיעה (ראה תמונה משמאל).
אני מבין את גודל הנס, כשמספרים לי שהמרכז ההידרותרפי פתוח לקהל בכל ימות השבוע עד השעה עשר בלילה, מלבד בימים שישי ושבת, אז הוא נסגר מוקדם יותר. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הקסאם היה נופל ביום בו המרכז פועל כרגיל. את המרכז פוקדים מדי יום מאות אנשים שנמצאים ודאי ברגשות מעורבים. כואבים את המצב, אך שמחים שלא היו במקום בזמן נפילת הקסאם.
מי זוכר?
[צילום: נועם בדין]
כעיתונאי שנמצא באזור בשנים האחרונות, הגעתי לאזור מכללת ספיר פעמים רבות, על-מנת לתעד נפילות של קסאמים. זכור לי בעיקר אותו טיל קסאם קטלני שהרג את הסטודנט רוני יחיא ב-27.2.08.
בעוד אני נמצא במקום ומתעד את ההרס הרב במרכז ההידרותרפי, אני יודע שמחר כבר אף אחד, מלבד אנשי המרכז, לא ידבר על הקסאם שנפל אתמול בלילה. הניסיון שצברתי בשנים האחרונות לימד אותי שכשאין נפגעים בנפש, הסיפור יורד מהר מאוד מסדר היום.
תזמון קריטי
אני חושב לעצמי עד כמה התזמון הוא קריטי, לא רק מהבחינה התקשורתית, אלא כמובן גם מהבחינה המדינית-ביטחונית. אם, חלילה, היה הקסאם נופל כשהיו ילדים בבניין, ודאי היינו עדים לתגובה ישראלית משמעותית, מה שהיה, קרוב לוודאי, גורם לנפילה של טילים רבים בשטח ישראל, כשהפעם, יכולים הטילים של חמאס (בתמיכת האירנים כמובן) להגיע גם לתל אביב. על-פי נתונים שפורסמו באחרונה, נמצאים בידי החמאס יותר מ-5,000 טילים שיכולים להגיע לטווח של 40 ק”מ.
כמה שהמצב אירוני, כנראה שרק כאשר תתרחש טרגדיה אנושית, תפעל ישראל בעוצמה נגד שלטון החמאס. בינתיים, ימשיכו ההקלות על שלטון החמאס ועשרות אלפי טונות של סיוע ימשיכו לזרום לרצועה.
אני שואל את עצמי, האם אנחנו באמת יודעים כמה מהסיוע שנכנס לרצועה אכן מגיע לאזרח הקטן, וכמה מגיע לאנשי החמאס, ולאלו מטרות, שהרי ידוע כי מוצרים כמו דשן וסוכר משמשים גם ליצירת חומרי-נפץ.
כמה אבסורד שצינורות המים והביוב והתמרורים שהציבה ישראל ברצועה, משמשים לייצור טילים נגד ישראל. כמה אבסורד שתחנות הכוח הישראליות שמספקות למעלה מ-70 אחוז מהחשמל של עזה, מופגזות על-ידי טילים שנורים מעזה. אבל כשאני נמצא מול ההרס הרב במרכז ההידרותרפי, קשה לי לחשוב על זה. הנתונים הללו נדחקים לטובת הרגשה של שמחה והקלה על כך שאף אחד לא נפגע…
צפו במראות ההרס במרכז ההידרותרפי
