זה כבר לא סוד שתושבי שדרות הם התושבים המאומנים והמנוסים ביותר במדינה. וזה גם לא סוד שילדי שדרות יכולים להעביר תדריך לילדים ברחבי הדרום שהצטרפו זה עתה אל מלחמת ההתשה. אחרי שמונה שנים בהחלט ניתן להבין. המראות, הזוועות והחוויות הלא שגרתיות מעצבים ילדים אחרים מהנוף הישראלים, דרכי ההתמודדות שלהם שונים בהתמודדות של הילדים שזה עתה נפגשו עם הטרור ליד או בתוך הבית.
לבנת שאובי ממרכז תקשורת שדרות ליוותה שלושה אחים בגילאים חמש, שבע ותשע ולמדה מהם איך מתמודדים עם המציאות המלחמתית שנכפתה עליהם בימים טרופים אלו.
וידאו: לבנת שאובי
את חננאל בן החמש, דוד בן השבע ויהודה בן התשע לא ממש משנה אם צה”ל החל בתגובה. מבחינתם הם נולדו למציאות של טרור. למציאות של רקטות הנוחתות בכל זמן אפשרי בכמות בלתי מוגבלת ולפיצוצים מחרישי אוזניים. את ‘הצבע האדום’ הם לא פגשו כמו כולנו בגן חובה, את ה’צבע האדום’ הם פגשו כמעט באותו הזמן שלמדו להגיד את המילה ‘אבא’.
חננאל, דוד ויהודה הם אחים שחווים גם עתה את המלחמה בדרום כמו כל ילדי הדרום האחרים. אך אצלם החוויה שונה. ההרגל עשה את שלו ומכאן גם התגובה.
בימים טרופים אלו, כשצה”ל מגיב במלא העוצמה אל מול חוליות הטרור המשרים אימה ופחד, בוחרים שלושת האחים להעסיק את עצמם בדרך מעניינת ומקורית. גם הם לא הולכים לבית הספר כמו שאר הילדים, הם מחליטים לשגר קסאמים ידידותיים.
צילום: חמוטל בן שטרית
זה החל בשעה 10 בבוקר, אחרי ארבעה ימים בבית יש צורך למצוא דרכים אחרות להתעסק בהם. כל המשחקים כבר מוצו, הכדור, הלגו וגם משחקי חברה. הם החלו ליצור קסאמים מבקבוקים שאספו. “המפגש עם האיום של כל ילד הגר בשדרות דרך היצירה, מספק לילדים תחושת ביטחון” מספרת לנו רבקה האם. “אחרי טיפול באומנות שהם עברו בשנה שעברה הם נהיו חזקים יותר והתגובה שלהם שונה מבעבר. אני בטוחה שתגובתם של ילדי נתיבות למשל שונה מתגובת ילדי בשל החשיפה הממושכת והחוסן שלמדו לפתח מיום היוולדם. ” הילדים כמעט ולא מתרגשים מההפגזות ואפילו מעודדים את צה”ל “אני שמח שסוף סוף צה”ל תוקף, עכשיו אני מרגיש שכל העם איתנו ומרגישים את מה שאני מרגיש כ”כ הרבה שנים” אומר דוד. את שעות אחה”צ העבירו הילדים בנעימים יחד עם הקסאמים המקושטים ואף חיקו את אזעקת ה’צבע האדום’ ואת הדי הפיצוצים. גם הם מקוים כמו כל ילדי הדרום ש’הצבע האדום’ יחליף את צבעו לצבע של שלום ושלווה.
