מפגש ראשון בתיכון הדתי בשדרות
כמנהלת פרויקט התיאטרון הקהילתי בשדרות, חשתי היום התקדמות. אחרי הפסקה ארוכה של למעלה מחודש בשל מבצע ‘עופרת יצוקה’ התכנסנו שוב היום, אני, דבי הפסיכולוגית צוות צילום ותלמידות תיכון המקיף הדתי אחרי תקופה בה כל אחת מהתלמידות הייתה מסוגרת בביתה ולא התקיימו לימודים, תקופה בה כל התוכניות הרבות נאלצו להיגנז ולהמתין ליום בו השקט יחזור. השקט מלפני שמונה שנים.
התלמידות, שעד לפני חודש חוו חוויות טראומטיות שונות, אותם רצינו לעבד בתהליך הטיפולי שבפרויקט, קיבלו רובד נוסף של קושי בהתמודדות תחת איום טרור במבצע האחרון.
ניכרת תחושת הקלה מסוימת של ביטחון. ביטחון בו עם ישראל חש את הכאב שלנו למעלה משמונה שנים ולא וויתר. היום בו החליטו בדרג הגבוה שצבא נכנס לעזה כדי למגר את הטרור ולהחזיר את השקט.
המפגש התקיים על כורסאות נוחות באווירה נינוחה במקלט בביה”ס. התלמידות גילו עניין רב ורצון להביע ולחשוף את המציאות הקשה שחוו. הן הסכימו לשתף פעולה עם נוכחות המצלמה המתעדת את המפגשים. דבי, הפסיכולוגית הסבירה את חשיבות הפרויקט ואת החשיבות הרבה של עיבוד הקושי והשיתוף. במפגש זה לקחתי מהתלמידות את מספרי הטלפונים האישיים שלהן כדי ליצור איתן קשר אחרי שעות הלימודים למפגש משפחתי בארבע עיניים. מטרתו של מפגש זה הוא לחוש את התלמידה בסביבה הטבעית שלה וללמוד מקרוב על התמודדות המשפחה במהלך השנים עם הטרור.
התלמידות שנבחרו הינן בנות שחוו טראומה קשה והחוסן הנפשי שלהן זקוק לחיזוק.
אני מרגישה שהתהליך וגם התוצר יסייעו רבות לתלמידות וגם לנו כתושבים בפיתוח החוסן הנפשי והעלאת מודעות ציבורית גדולה על המתרחש בשדרות וכן להסברה האנושית הנחוצה לנו כ”כ בימים אלו. אחרי תקופה קשה בה גם אני כתושבת שדרות חשה את הקושי והמצב מחייב גם אותי לאזור כח ולהתמודד, אני בטוחה שהמפגשים הללו יסייעו לתלמידות וגם לי להיות חזקים יותר על אף הקושי, להצליח ולהתקדם על אף ההשפעה הנפשית הקשה.
אני מצפה להמשך המפגשים, אני מרגישה שיש להם תרומה רבה לתלמידות. אני מקווה שששיתוף הפעולה יהיה מלא והתלמידות תחשופנה את ההתמודדות שלהם בצורה הכנה והאמיתית ביותר.
