הקמת תיאטרון קהילתי טיפולי לנוער שדרות
קצת לפני שהרגיעה נגמרת, קצת לפני שעוד קסאמים נופלים ומשבשים את שלוותה של האזרחים בחזית. נפתחות שתי קבוצות תיאטרון קהילתי טיפולי ביוזמתו של ‘מרכז תקשורת שדרות ‘. מטרתו של הפרויקט לסייע לבני הנוער להשתקם מבחינה נפשית ולהציג הסברה נכונה וכואבת על השיגרה הכל כך לא שגרתית בארץ ובעולם.
יצאנו לשטח לשוחח עם מנכ”ל מרכז תקשורת נועם בדין, מרכזת הפרויקט לבנת שאובי והפסיכולוגית דבי גרוס,מנהלת מרכז סיוע לנשים דתיות וראש צוות הטראומה של המרכז הישראלי OU. נחמה מונק עו”ס קלינית במרכז הסיוע וגם תלמידות התיכון בכדי לחוש מקרוב את הכאב.
מרכז תקשורת שדרות החל בפרויקט מיני רבים להסברה וטיפול בתושבי שדרות. לאחרונה יצא
בפרויקט של הקמת תיאטרון קהילתי. לצורך כך נבחרו שני בתי ספר תיכוניים: מקיף דתי אמי”ת ואולפנת אמי”ת. מתוך בתי הספר נבחרו שתי קבוצות בנות 15 תלמידות שייצרו הסברה על המציאות בשדרות מתוך חומרים שיעלו בסדנאות. הסדנאות יונחו ע”י הפסיכולוגית דבי גרוס ועו”ס קלינית נחמה מונק.
התהליך הטיפולי מתועד לכל אורכו במצלמת ווידאו וזאת בכדי להשתמש בחומרים לצורך הסברה. שכן המציאות בשדרות אינה נתפסת, מציאות של ירי במשך שנים רבות אינו פוסק במדינה מערבית במאה ה21
מפגש הפתיחה בשתי הקבוצות היה טעון ביותר מבחינה נפשית. הצגת סרטונים של 15 שניות של ‘צבע אדום’ ע”י מנכ”ל החברה נועם בדין בפני התלמידות בנות שדרות גרם לתגובה קשה. ההתבוננות במצב בצעד אחד אחורה הוביל אותן להבנה עד כמה המציאות בהן הן חיות קשה ועד כמה הן לא מודעות לשגרה הלא שגרתית הזו. ‘אני לא מצליחה ללמוד לבגרויות’ אמרה אחת התלמידות, והשנייה הוספה:”אנשים לא מצליחים להבין שעבורי משך זמן מקלחת היא כדקה. כי כשהמים זורמים לא שומעים את הצבע האדום אז צריך לעשות הכל מהר “. ‘חשוב לי לומר שכל נפילה של קסאם יוצרת פחד גדול יותר ולא פחד שנעלם או שמתרגלים אליו’ סיכמה מעיין בת ה16 את התחושות.
נועם בדין הדגיש בדבריו:” עלינו להבין שלכל אחד בשדרות יש סיפור אישי מרגש. המטרה היא לשתף את כולם. תיאטרון היא דרך מצוינת להעביר מסר זה.” נועם הוסיף ואמר: ‘עבורי הנשק היא המצלמה. אני יודע שככל שיש יותר מודעות בעולם אנחנו מצילים חיים ונותנים תקווה לאזור. “
במפגש הטיפולי אמרה עו”ס קלינית נחמה מונק: ‘יש לתלמידות מקום להתבטא ולהביע את התסכול וההתמודדות ונקווה שזה ישפיע על המציאות כולה בצפייה בתיאטרון”. הפסיכולוגית דבי גרוס שוחחה עם התלמידות לאחר הצפייה ושמעה מהן מה הן מרגישות.’ מה הרגשתן? איך אתן בוחרות להתמודד עם המצב? ‘דבי רואה חשיבות רבה לתיאטרון הטיפולי:” לתיאטרון יש שתי מטרות עיקריות לפרק את התסכול ולתת כלים להתמודדות וכן להסביר בארץ ובעולם מה אזרחים עוברים בחזית’.מנהלת הפרויקט לבנת שאובי סיכמה את המפגשים: “כתושבת שדרות שחיה את השגרה הבלתי נסבלת אני רואה חשיבות רבה בתיאטרון קהילתי מסוג זה. בחודשיים הקרובים יתקיימו מפגשים טיפוליים שמטרתם הפגת מתחים וכלים להתמודד וכן חומרים שמתוכם נבנה את ההצגה. לקראת חודש מאי אנו מתכננים לצאת לסיבוב הופעות בארץ ובעולם. אני בטוחה שהסדנאות הטיפוליות ייתנו כלים לתלמידות להתמודד עם הקושי וההצגה תיצור מודעות רבה יותר לשגרה ולתקווה לשינוי המציאות”.
