הם קמים בבוקר מאזעקת ה’צבע האדום’ ועולים לישון כשפיצוצים מלווים את שנתם. אך את שעות הלימודים הם עושים הרחק מהבית.
יותר מ1000 ילדי שדרות הלומדים בנתיבות ביישובים שונים שלאחרונה החלו להיכנס לטווח הרקטות מספרים על התחושה הקשה וההתמודדות החדשה שכ”כ זרה להם. יצאנו לשוחח עם דוד ואבשלום שני אחים הלומדים בנתיבות על המציאות החדשה הפוגשת אותם לספסל הלימודים.
בשדרות לומדים כ 4,000 תלמידים בשמונה בתי ספר יסודיים ובשני בתי ספר על -תיכוניים. מעבר למספר זה ישנם יותר מ 1000תלמידים הלומדים מחוץ לשדרות ביישובים שונים, הרחק מהבית. השבוע גם הם נחשפו במלא העוצמה לירי רקטות חסרי כל הגנה כשהטרור פוגש אותך גם בספסל הלימודים.
דוד ואבשלום שני אחים הלומדים בנתיבות חזרו הביתה עם חוויות קשות כאזעקה הופעלה בנתיבות.
צילום: לבנת שאובי
דוד, תלמיד בכתה א’ סיפר לאימו כשחזר מהלימודים:”כשהחלה האזעקה לפעול בנתיבות הסתכלו עלי החברים ואמרו לי – ‘איזה כיף לך שאתה רגיל לזה’… הם ממש פחדו והמורה אמרה שצריך להסתתר מתחת לשולחן”. אבשלום, תלמיד בכתה ו’ שיתף גם הוא בחוויה הלא שגרתית ‘ ישבנו בשיעור ואחד התלמידים החל להקריא תשובה שכתב כשלפתע החלה האזעקה לפעול. המורה ביקש מכולם להסתתר מתחת לשולחן במהירות. אחד התלמידים לא הצליח להיכנס מתחת לשולחן וכולם צחקו.. בעיני זה לא ממש עוזר, המציאות קשה יותר מכפי שם חשים עכשיו’. תלמיד נוסף שיתף אותנו ואמר ‘ עכשיו המורה שלי יבין סוף סוף מדוע קשה לי להתרכז בשיעור ומדוע אני מתקשה בלימודים. רק כשאנשים חווים מציאות קשה הם מסוגלים להבין אותנו. עכשיו שקשיי הריכוז והלמידה יהיו גם בבתי הספר בישובים שנכנסו לטווח, יכירו בקושי ויפנימו שהמציאות לא מאפשרת לתלמיד ללמוד בצורה נורמאלית’.
דוד ואבשלום מנוסים ומתורגלים היטב לחפש מחסה החמש עשרה שניות, הם רגילים כך מהבית. כשקמים בבוקר, בדרך למקלחת וגם באמצע ארוחת הערב. אך בזמן הלימודים הם לא התרגלו. עד היום הם היו שקטים ובטוחים ולא חשבו שאי פעם יצטרכו לאמן את חבריהם לכתה כיצד להתמודד במציאות קשה מעין זו.
‘ אני נזכר שלפני כשנתיים הייתי בדרך לבית של סבתא שלפתע נשמע צבע אדום’ סיפר אבשלום’ אדם מבוגר ניגש אלי ודחק אותי לקיר בטון. חמש שניות לאחר מכן ראיתי את הקסאם עף לכיוון חצר בניינים. אני זוכר ששני תלמידים נפגעו קשה מאוד, ראיתי אותם שוכבים על הרצפה. זה היה מזעזע. כשחזרתי למחרת לבית הספר וסיפרתי לחברי לכתה הם אמרו לי שאני סתם מפחד – הם לא הרגישו מה שאני הרגשתי. גם אני לפני המקרה הייתי אמיץ ויצאתי לראות מה שקורה. אחרי המקרה – נורא פחדתי. עכשיו, אחרי שחברי לכתה חוו את האזעקה המצמררת הזו – גם הם מפחדים, אפילו בלי לראות מראות קשים כמו שאני ראיתי. ‘ החוויות המתוארות הם מני רבות של תלמידים נוספים תושבי שדרות שההכרות עם הטרור בספסל הלימודים חדשה עבורם. הטרור מרחיב את מעגל התלמידים החשופים. והשאלה המרחפת באוויר ואינה מרפה: האם מעבר לסכנה הפיזית המוחשית כ”כ עבור התלמידים אכן יתפתחו קשיי התפתחות וקשיי ריכוז כמו לתלמידי שדרות ? זו שאלה של זמן כשתלמידי נתיבות ויישובים נוספים יזדקקו לטיפולים נפשיים, אז כבר יהיה מאוחר והרצון להחזיר את הגלגל אחורה יהיה משימה בלתי אפשרית.
