“ב- 6 ליולי נסעתי לג’נבה כדי להעיד באו”ם בנוגע לקונפליקט בעזה. היו לי 30 דקות בלבד להציג בפני חברי הוועדה את ההשלכות ההרסניות של מציאות הירי המתמשכת בשדרות מזה שמונה שנים”
ב- 6 ליולי, נסעתי לג’נבה על מנת להעיד בפני וועדת קביעת העובדות של האו”ם בנוגע לקונפליקט בעזה. בין נציגי המשלחות שהגיעו היו ראש עיריית אשקלון בני וקנין, מנהל יחידת תכנון אסטרטגי באשקלון ד”ר אלן מרכוס, אופיר שינער ממכללת ספיר, וד”ר מירנדה סידרר, שנפצעה במתקפת טילים על מתקן רפואי בקניון באשקלון.
במשלחת הישראלית נכח גם נועם שליט, אשר דיבר בדבקות בשם בנו גלעד, שנחטף לפני 3 שנים ע”י טרוריסטים פלסטינים ומוחזק מאז ע”י ארגון החמאס.
ממשלת ישראל סירבה באופן רשמי לשתף פעולה עם וועדת האו”ם, מכיוון שחקירת האו”ם כבר גיבשה מסקנות שעל פיהן ביצעה מדינת ישראל פשעי מלחמה במסגרת מלחמת דצמבר – ינואר. אולם, באותו הזמן, ראש וועדת קביעת העובדות של האו”ם, השופט הדרום אפריקאי ריצ’ארד גולדסטון, אמר לתקשורת הישראלית שהוא מעוניין לשמוע את שני צידי הקונפליקט: “מטרת השימועים הציבוריים הייתה לחשוף את פני הסבל האנושי ולהשמיע את קולותיהם של הקורבנות.”
נועם בדין באו”ם
כהכנה לשימוע בג’נבה, ביקשה וועדת האו”ם ממרכז תקשורת חברתית שדרות, ארגון לא – ממשלתי משדרות, להכין חומרים, צילומים ומידע בנוגע להשפעת ההפצצות הפלסטיניות מעזה על האוכלוסייה האזרחית הישראלית בנגב במהלך מלחמת עזה. מטרתה של וועדת האו”ם היא לקבל פרספקטיבה ישראלית לא רשמית.
לפני שימוע האו”ם בג’נבה, תודרכה המשלחת הישראלית על ידי הילל נוייר, ראש הארגון הלא ממשלתי ‘UN Watch’. נוייר סיפק רקע לגבי וועדת מציאת העובדות של האו”ם, ולגבי האג’נדה של כל אחד מהשופטים החברים בפאנל החקירה.
בתור חבר המשלחת היחיד שמגיע משדרות והנגב המערבי, לא היה קל לישון במהלך הימים שקדמו למתן העדות -ובידיעה שיהיו ברשותי רק 30 דקות כדי להסביר כיצד הטרור השפיע בצורה כה הרסנית על האוכלוסייה האזרחית של שדרות. באותו הזמן, סיפק האו”ם הזדמנות עבור מרכז תקשורת חברתית שדרות, אשר מתמחה בהעברת סיפורה האנושי של שדרות והחיים תחת טרור טילים ממושך אל מקבלי החלטות ברחבי העולם, להגיע למוסדותיו.
בעוד שהמשלחת התכוננה להעיד ב- “גוב האריות”, היה קשה להתנחם בעובדה שבין שופטי האו”ם נמנית גם פרופסור כריסטין צ’ינקין מלונדון. בכתבה של הסאנדיי טיימס שפורסמה ב- 11 בינואר, תמכה השופטת צ’ינקין בהאשמה ש- “ההפצצות של ישראל על עזה לא היו אקט של הגנה עצמית, אלא פשע מלחמה.” הכתבים הישראליים בג’נבה העלו שאלות קשות: מדוע להעיד בפני שופטת ‘ניטרלית” שכזאת, אשר טוענת שלמדינת ישראל אין את הזכות להגן על אזרחיה, ושפעולותיה מושוות לתוקפנות אשר מפרה חוקים בינלאומיים וחוקי זכויות אדם” ? “מדוע להעיד לאחר שממשלת ישראל עצמה החרימה את החקירה, אשר כבר גיבשה את האשמותיה כנגד ישראל, עוד לפני שהסתיימה?”
אולם, העובדה שהאו”ם הזמין משלחת ישראלית יצרה תקדים. הילל נוייר מה- UN Watch סיפר שב- 16 שנות פעילותו בג’נבה, האו”ם לא הזמין או נתן חסות למשלחת ישראלית כדי שתספק עדות – עד היום.
הפעם, העניק האו”ם הזדמנות לאנשים פשוטים מישראל להשמיע את קולותיהם ברחבי העולם. היה זה לי לכבוד, כתושב שדרות, לקחת חלק באירוע שכזה.
אולם, הדרך הארוכה אל השלום והצדק עבור תושבי שדרות והנגב המערבי אינה מסתיימת לפני פאנל שופטי או”ם או דו”ח מוזמן. אזרחים ישראלים אשר היו עדים לטרור כנגד יהודים, מחויבים לדבר ולהעביר את החוויה של החיים תחת מתקפות הטילים המתמשכות – אשר מוגדרות כאקט טרור וכפשע כנגד האנושות.
לאחר שהקרנתי בפני פאנל שופטי האו”ם שני סרטוני וידאו קצרים, אשר המחישו את 15 השניות הניתנות לתושבי שדרות וילדיהם על מנת שינוסו על נפשותיהם בהישמע אזעקת הטילים, סיימתי את המצגת שלי במחשבות ובשאלות הבאות:
“אין לי מספיק אצבעות ביד כדי לספור את הפעמים בהם נחתו טילים במרחק של כמה מטרים מגן ילדים. האם קיימת בעולם עוד דמוקרטיה מערבית אשר תסבול אפילו טיל אחד הנורה לעברה? מדוע עלינו להמתין עד שגן או כיתה מלאה בילדים יספגו פגיעה ישירה של טיל, כדי להעניק לישראל תמיכה בינלאומית כדי להגן על אזרחיה ולעשות את הדבר הנכון עבורם?”
נשיא ארה”ב, ברק אובמה, ניסח זאת בצורה הטובה ביותר כאשר ביקר בבית הרוס בשדרות, במסגרת קמפיין הבחירות שלו בשנת 2008: “אם מישהו היה יורה טילים לעבר ביתי, היכן ששתי בנותיי ישנות בלילה, הייתי עושה את כל מה שבכוחי כדי לעצור אותו, ואני מצפה ממדינת ישראל לעשות את אותו הדבר.”
לא התקבלו כל שאלות או תגובות מצד שופטי האו”ם. אנו נאלץ לחכות, יחד עם תושבי דרום ישראל, על מנת לבחון את גזר דינה של ג’נבה בנושא המלחמה, כאשר יפורסם דו”ח הוועדה בחודש ספטמבר.
