18.2.09
כמדי יום רביעי, התכנסנו בחדר שלווה שבתיכון הדתי. הפעם, שלא כמו תמיד החלה סו”ס להתגבש הקבוצה. הבנות הגיעו 16 במספר אל ‘חדר שלווה’ בשעה שנקבעה. ניתן היה לחוש באוויר את החששות והסקרנות לקראת המפגש. דבי,הפסיכולוגית, נחמה עו”ס במרכז סיוע ואני מנהלת הפרויקט התכוננו לקראת המפגש וגם בנו היו את תחושת החשש והצפייה.
את המפגש פתחה דבי, היא שמה דגש על צעצוע הדובי הביאה עימה כדי לאפשר תקשורת נכונה בין הבנות. הבנות התבקשו לדבר רק כאשר הן מחזיקות את הדובי. לאחר מכן דבי ונחמה פתחו במשחק כרטיסיות, כל תלמדה נתבקשה לקחת כרטיסיה אחת משתי חפיסות. על הכרטיסייה הראשונה הן נתבקשו לענות: איך הכרטיסייה קשורה אלי? אל המצב הביטחוני בו אני חיה? והכרטיסייה השנייה נתקשו להשיב על השאלה: מה הצפיות שלי מהתיאטרון? הבנות נתבקשו גם לנסות ולמצוא מחנה משוף בין הכרטיסיות.
הרכב הקבוצה לא כ”כ אפשר פתיחות מיידית. בשל העובדה שבקבוצה נוכחות תלמידות מכיתות שונות. על כן גדש יושם בעתיד על גיבוש הקבוצה. התלמידות החלו לשתף בסבב יחד עם הדובי את התחושות העולות מתוך הכרטיסיות. הבנות סיפרו על החוויות הקשות בחיים תחת ירי מתמשך, הן גם הביעו הסתייגות מהבטחות הממשלה והביעו חוסר אמון בממשלה וביכולת ההרתעה שלה. גם על המבצע האחרון, מבצע עופרת יצוקה שיתפה אסיף:’אני מרגישה שהמבצע עזר אבל לא כמו שציפיתי. המציאות כאן היא רעועה מבחינה ביטחונית. גם אם עכשיו יש שקט אף אחד לא מבטיח לי שמחר נהיה במציאות הזו’. וליאורה הוסיפה: ‘הרגיעה הקודמת אפשרה לחמאס להתחמש ולא היית רוצה שהפסקת האש הזו תהיה מדומת כמו אז’
הבנות הביעו את חשיבות הפרויקט בעיניהן והביעו נכונות לחשוף כמה שיותר את המציאות בהן הן מתמודדות יום יום. גם בשאלות קשות ונוקבות. לידור: ‘חשוב לדבר על מה שעברנו, לחשוף ולהיות אמיתיים עם עצמנו. על אף הקושי שבחשיפה אני חושבת שזה הדבר הטוב ביותר להתמודדות עם המצב’. נחמה, עו”ס קלינית במרכז סיוע:’ לנו יש את הבחירה איך להתמודד עם המצב. כיצד לראות את הנקודות הטובות שבכל מציאות. וגם אם קשה לנו ניתן להתבונן בדברים הטובים שברשותנו. ‘ תוך כדי הסדנא נגענו בנקודות כואבות של בריחה וחוסר יכולת להתמודד. דבי המנחה בחרה להציג את המושג ‘בריחה’ בשינוי קל של אותיות למילה ‘בריכה’. ‘ היכולת שלנו לבחור איך אנחנו רוצים להתמודד. אין זה אומר שמי שקם והולך הוא חלש, היכולת שלנו להחליף את המילה’ בריחה’ למילה ‘בריכה’ מביע רצון למנוחה ושקט ומאפשר גיוס כוח הנפשי להתמודדות חשוב ביותר’.
רותם שמה דגש על היכולת מיוחדת שלה בהתמודדות עם המצב ובחרה לשתף את הבנות:’ אני משמשת בהרבה צחוק סביב הנושא הביטחוני, הרבה פעמים כשיש צבע אדום אנחנו חוזרות אחרי ההתרעה ומתחילות לצחוק. יש משחרר מאוד ומבריח את הפחד’.
בסוף המפגש חילקה נחמה סוכריות ודבי פנתה אל תלמידות ובקשה שכל אחת תסכם את המפגש. הבנות סיכמו את המפגש ב’הרגשה טובה’. וטל סיכמה:’מבחינתי ההצגה היא התחלה חדשה ליכולת ההתמודדות שלי עם המצב וגם לפרויקט’ ואנחנו כצוות הסכמנו עם כל מילה.
